הפעם הראשונה שהחזקתי מצלמה משלי הייתה בשמחת בת המצווה שחגגתי יחד עם חברותי ובנות המשפחה. הורי האהובים החליטו לפנק אותי עם מתנה שווה במיוחד והפור נפל על המוצר הדיגיטלי הנחשק ביותר באותו זמן - הלוא הוא המצלמה הדיגיטלית.

הייתי היחידה בכיתה שהחזיקה במוצר הזה אבל לא שמרתי את זה לעצמי, פירגנתי לחברות שלי לחוש במוצר הנפלא, לצלם ולהצטלם עד אין סוף. היינו יוצאות יחד לפארקים ושדות יפים באזור מגורי, והיינו משתעשעות עם מגוון האופציות שהעניקה לנו המצלמה הדיגיטלית.

מאז חלפו שנים רבות, המצלמה שודרגה למקצועית, הצילום נהפך לעולם של אמנות ומשמעות אך תמיד תישאר בי חווית השעשוע של לצלם ולהצטלם. כשאני יוצאת אל השדות עם המשפחה שהחליטה לתעד את השנים היפות לזיכרון תמידי, אני לוקחת איתי את חוויות הנעורים ועם מרץ מתפרץ ושמחה משעשעת המצלמה מצטרפת למחול הילדות ומבזיקה יצירת מופת משלה שהופכת לאלבום משפחתי רענן ומלא חיים.
כך בטבע היפהפה שקיבלנו במתנה מבורא עולם, וכך גם בסטודיו המאובזר שגם הוא הוענק לנו בסייעתא דשמייא, שם אני זוכה לארח בעיקר תינוקות מלאכיים קטנטנים שזה עתה באו לחלל העולם והוריהם המרוגשים בחרו לתעד את הרגעים היפים ביותר, רגעי הבראשית. כל תינוק בשבילי זוהי התרגשות מחודשת, לראות את האמא הטרייה מאושרת מהעולל הקטן שעושה הכירות עם העולם היפה שלנו, ואז לראות את הקטנצ'יק פותח פה קטן, מגרגר להנאתו ומידי פעם מפציע חיוך קטן לתמונה מושלמת.

​